No chi ku, no chu ku
- Ron Melchet
- 19 ביולי
- זמן קריאה 1 דקות
עודכן: 29 ביולי
או בלי מרירות לא נגיע רחוק :)
בלי לאכול מרירות – לא תגיע לעצמות. No chī kǔ, no chū kǔ
זה נשמע כמו פתגם סיני.
אבל אם אי פעם ניסית להתמיד במשהו איטי, מדויק, ולפעמים מתסכל, אתה כבר מבין בדיוק למה מתכוונים.
טאי צ׳י מלמד אותנו לזוז אחרת.
אבל לפני שהתנועה משתנה משהו אחר חייב להשתנות:
היחס שלנו לאי־נוחות.
כולנו רוצים להרגיש התקדמות.
אנחנו רוצים לדעת שהשקענו ולקבל הוכחה שזה עובד.
תחושת שליטה. סיפוק. V.
אבל בטאי צ’י, זה לא עובד ככה.
לפחות לא בהתחלה.
לפעמים אתה עומד דקה אחת יותר מדי.
לפעמים אתה שואל את עצמך למה הגוף “לא מבין”.
לפעמים אתה מרגיש טיפש.
ושוקל להפסיק.
ואז אם לא הפסקת משהו מתחיל להשתנות.
לא בבת אחת. לא מבחוץ, משהו פנימי.
זה נקרא chu ku – “הוצאת העצם”.
כשהגוף כבר לא דוחף בכוח, והשלד לוקח אחריות.
כשהתנועה שקטה אבל חזקה, הגוף כבר לא צריך להתאמץ ו״להוכיח״ כלום.
הוא פשוט מחזיק אותך.
אבל זה לא קורה בלי chī kǔ, בלי “לאכול מרירות”.
כי בלי לעבור דרך השלב שבו קצת מתיאשים ולא קורה כלום , לא נגיע לשלב שבו קורה משהו אמיתי.
וזו הסיבה שהרבה מוותרים. לא כי הם לא מסוגלים, אלא כי הם לא מבינים שזה חלק מהדרך.
Brené Brown
הייתה אומרת: “אם אתה לא מוכן להיות באי־וודאות, אתה גם לא תגיע להיות באומץ.”
במשפט הסיני הזה אפשר להגיד שבלי לאכול מרירות , לא מגיעים לעומק.
תגובות