יש תקופות בחיים שבהן הכול מרגיש מעט מתוח יותר מהרגיל. לפעמים אירוע גדול, לפעמים זו פשוט הצטברות. ימים עמוסים, חדשות שמגיעות מכל כיוון, שינוי בתכניות, מעבר בין מקומות, או סתם תחושה כללית שהמערכת עובדת כל הזמן. במצבים כאלה הגוף שלנו מגיב בצורה מאוד צפויה. אנחנו מתכווצים מעט בלי לשים לב. הכתפיים עולות, הנשימה נעשית קצרה יותר, השרירים עובדים גם כשאין בכך צורך אמיתי. זה לא משהו שאנחנו מחליטים עליו במודע. זו פשוט הדרך של הגוף להיערך למה שהוא מפרש כאיום או עומס. הבעיה היא שהתגובה הז

לא חגורות, אלא הדרך שבה אדם משתנה דרך האימון רוצים להצטרף לאימונים? אנחנו פה, לכל שאלה כשאנשים חושבים על התקדמות באומנויות לחימה או בהגנה עצמית, הם בדרך כלל חושבים על חגורות. חגורה צהובה. חגורה שחורה. דרגה כזו או אחרת. אבל האמת היא שהדבר החשוב באמת לא נמצא בצבע החגורה. פגשתי כבר הרבה מתאמנים בחגורות שונות, וזה לא באמת מסמן את הדבר המשמעותי או האפקטיבי ביותר. הדבר החשוב ביותר הוא נמצא בשינוי שקורה באדם שמתאמן. השינוי בגוף. השינוי בתנועה, וגם השינוי בדרך שבה אדם חושב ומגיב למ

כאשר מסתכלים על אומנויות לחימה מהצד, לפעמים נדמה שמדובר בעיקר בטכניקות. מכה.בעיטה.עוד תנועה. רוצים להצטרף לאימונים? אנחנו פה, לכל שאלה אבל במסורת של אומנויות הלחימה הסיניות הסתכלו על הדרך בצורה רחבה יותר. הם ניסו להבין איך מיומנות באמת מתפתחת לאורך שנים של תרגול. ומתוך הניסיון של דורות רבים של מתאמנים ומורים הופיעו שני מודלים מעניינים מאוד. האחד מדבר על  שלושת שלבי המיומנות- מינג ג׳ין, אן ג׳ין, חואה ג׳ין. השני מתאר את  מבנה הדרך- שלושה שלבים ותשע דרגות. שני המודלים האלה שונים

מבנה ההתקדמות במסורת הסינית רוצים להצטרף לאימונים? אנחנו פה, לכל שאלה כאשר אנשים מתחילים ללמוד אומנות לחימה, לעיתים עולה השאלה:איך יודעים שמתקדמים? בעולם המודרני רגילים למדוד התקדמות לפי חגורות, מבחנים או דרגות. אבל במסורת של אומנויות הלחימה הסיניות קיימת תפיסה מעט שונה.ההתקדמות נראית יותר כמו  דרך ארוכה עם אבני דרך , ולא כמו מרוץ שבו צריך להגיע מהר לדרגה הבאה. אחת הדרכים העתיקות לתאר את ההתקדמות הזו נקראת: שלושת השלבים ותשע הדרגות Three Steps and Nine Duan三步九段 המבנה הזה נועד

כשאנשים מתחילים ללמוד אומנות לחימה, הם בדרך כלל חושבים שהתקדמות נמדדת במספר הטכניקות שהם יודעים. רוצים להצטרף לאימונים? אנחנו פה, לכל שאלה עוד מכה.עוד בעיטה.עוד קומבינציה. אבל במסורת של אומנויות הלחימה הסיניות מסתכלים על התהליך בצורה אחרת לגמרי. ההתקדמות האמיתית לא נמדדת בכמה טכניקות למדת, אלא  איך הגוף שלך משתנה עם השנים של התרגול. איך אתה עומד.איך אתה נע.איך אתה מפיק כוח.ואיך אתה נשאר רגוע גם תחת לחץ. בכתבים הקלאסיים של אומנויות הלחימה הפנימיות מתואר מסלול התפתחות בשלושה ש

איזה אמצעי הגנה עצמית מותר, מה באמת עוזר, ואיך להשתמש נכון רוצים להצטרף לאימונים? אנחנו פה, לכל שאלה הרבה אנשים מחפשים היום אמצעי הגנה עצמית. תרסיס פלפל, שוקר, אזעקה, ופנס חזק. זה טבעי. התחושה היא שאם יש משהו ביד או בכיס, אני יותר מוגן. אבל כאן חשוב לעצור רגע. אמצעי הגנה לא הופכים אדם לבטוח יותר מעצם זה שהם קיימים. לפעמים הם אפילו יוצרים תחושת ביטחון שקרית. הביטחון האמיתי לא מגיע מהכלי, אלא מהיכולת להבין סיטואציה, לקבל החלטה נכונה, ולפעול בזמן אמת גם כשדברים לא קורים כמו שדמי

המדריך הקליני לשילוב הליכת טאי צ'י בפיזיותרפיה 1.0 מבוא: הגדרת הליכת טאי צ'י ככלי טיפולי מדריך זה מיועד לפיזיותרפיסטים ומדריכים המעוניינים לשלב את הליכת הטאי צ'י כמודליות טיפולית מבוססת-ראיות בפרקטיקה הקלינית. יש לראות בהליכת טאי צ'י לא פעילות פנאי, אלא כלי שיקומי מדויק ועוצמתי. חשיבותה האסטרטגית טמונה בהיותה פעילות בעצימות נמוכה (low-impact) המאפשרת שיפור ממוקד במערכות היציבה והפרופריוצפטיבית, בניידות תפקודית ובשליטה נוירו-מוסקולרית במגוון רחב של מטופלים. הבנת ההבדלים המהו

טאי צ׳י - תרגול של יציבות, תנועה ותודעה זה לא טרנד ולא תרגיל יפה. הליכת טאי צ׳י היא תרגול בן מאות שנים, וכשמתרגלים אותו באמת, הוא מתחיל לגלות דברים שלא תמיד נעים לראות, אבל מאוד מדויקים. לאחרונה אני רואה הרבה חומרים על הליכת טאי צ׳י. סרטונים, רילס, הסברים קצרים. אנשים הולכים מאוד לאט. לפעמים זה נראה מרשים, לפעמים קצת מוזר. לא פעם זה נשאר ברמת החיקוי החיצוני, בלי להבין מה באמת קורה שם. אז אני רוצה לעצור רגע ולעשות סדר, כמו שאני מסביר לתלמידים באימון. הליכת טאי צ׳י היא לא הליכה

אחד הדברים הראשונים שטאי צ׳י מלמד אותך הוא לעמוד.נשמע פשוט, אבל רק כשמתחילים לתרגל באמת מבינים כמה קשה לעמוד באמת.לא להחזיק בכוח, לא...

read here the english version of this post רבים שמתחילים לתרגל  טאי צ’י  או  צ’י קונג  חווים תופעה דומה. אחרי כמה דקות של עמידה שקטה או תנועה איטית, הם מרגישים חום, דגדוג או תחושה מגנטית עדינה בין כפות הידיים. לעיתים זה כל כך מוחשי, שכאשר מקרבים את הידיים זו לזו, נדמה כאילו משהו בלתי נראה דוחף חזרה. במסורת הסינית זה נקרא  צ’י (Qi)  - אנרגיית החיים או הכוח הפנימי שזורם בגוף. אבל לפני שממהרים להסברים מיסטיים, כדאי להבין את זה גם מהצד המסורתי וגם מהצד המדעי. כאשר עומדים בשקט, נר

תנועות איטיות, או שזה באמת יכול לשנות את חיי היומיום שלי? כשהתחלתי לתרגל, מהר מאוד הבנתי שטאי צ'י הוא הרבה יותר מתרגיל גופני. זהו מסע...